יוגה וערכי מוסר - יאמה

היוגה חובקת בתוכה, מעבר לתרגול פיסי ומדיטציה, גם שמירה על ערכי מוסר והיטהרות.  לפי היוגה סוטרה של פטנג'לי (סוטרה 29.2), היאמה – 'דיברות המוסר', הם האיבר המוזכר ראשון בין שמונת אברי היוגה. אחריו (או לצידו) מופיע איבר הניאמה העוסק בטיהור פנימי ובו נעסוק במאמר הבא. היאמה מתורגם כריסונים מוסריים או סייגים חיצוניים (מאחר ואלו עוסקים בקשר שבין היוגי והחברה), וכן כדיברות המוסר האוניברסליות, עליהם אומרת סוטרה 31.2: "זוהי התחייבות גדולה החובקת תבל, שאינה תלויה בלידה, במקום, בזמן ובנסיבות". כלומר, היאמה היא התחייבות מוסרית שחלה על כל אדם באשר הוא, בלי קשר למוצאו, אמונתו ועיסוקו. ניתן לכנות איבר זה, כניקוי של המיינד. יש להדגיש שחובות מוסריים אלו חלים על כל אדם, כתנאי לכל דרך רוחנית.

לפי הפרשנות ליאמה נידרש לציית לחוקי מוסר אלו כדי למנוע כאוס, אלימות, שקר, גניבה וחמדנות הגורמים סבל. יישום עקרונות אלו דורש מאמץ מודע בתחילה, אך עם הזמן, אצל המתרגל המתמיד, הם הופכים לשגרה וההתקדמות הרוחנית משתקפת בהתנהגות המתרגל. היוגה איננה מבקשת הדחקה או הכחשה, איננה ממליצה לעשות דבר בכוח, וודאי שלא להיסחף לקיצוניות, אלא מציעה התבוננות המובילה להבנה שתביא את השינוי. למעשה, כבר סוטרה 28.2, הקודמת להצגת האיברים, מציעה: "דרך ביצוע של אברי היוגה, ועם הפחתת הטומאה, זוהרת החכמה עד לראיה של הבחנה". כלומר, עם ביצוע אברי היוגה, לאט ובהדרגה, מתחולל השינוי. 

איבר היאמה כולל: אהימסה – א (מילת שלילה) + הימסה (פגיעה), כלומר אי-פגיעה; סאטיה – אמת; אסטיה – אי גניבה; ברהמצ'ריה –  מילולית: ללכת בדרכו של ברהמה, כאן - פרישות; ואפריגרהה – אי חמדנות.  הסבר למרכיבים אלו מופיע להלן.

אהימסה –  אי פגיעה מכל סוג, במחשבה או במעשה, בכלל זה הימנעות מפגיעה פיסית או גרימת נזק בכל צורה. שנאה, קנאה, והעלבה גם הם הימסה. למעשה, גם עצם הכוונה לפגוע ופגיעת אדם בעצמו אסורים ויש לזכור זאת גם בעת תרגול, נקיונות וסיגופים. יתר על כן, היות וכל פגיעה בהתנהלות הטבעית של החיים היא הימסה, הרי שגם חוסר שינה, אכילת יתר וכו' נכללים במסגרת האיסור.

לפי הכתובים, אלימות נובעת מפחד, כעס, שנאה, חולשה או בורות וכדי לרסן אלימות יש להשתחרר מהם. פחד נובע מהלא ידוע ומהלא נראה, ובכלל זה פחד מהמוות, שלנו או של אחרים. היוגה מתייחסת לגוף כמתכלה וכמקום זמני לנשמה, ומכאן גם חוסר הפחד ממות הגוף, ומתוך הבנה זו מודגשת גם אי הצמדות לדברים חולפים אחרים. ההיטהרות, לפי היוגה, מונעת את הפחד לאבד ממון או מוניטין (כסף הוא אמצעי חשוב והיוגה לא מזלזלת בו, אך כאשר הכסף מוביל להתרכזות אדם בעצמו ולרגשות שליליים נוצרת בעיה). פחד, כעס, אלימות ושנאה חשובים להישרדות, אך יש להיות מודעים אליהם ולהפכם לאומץ, מחילה, אי פגיעה ואהבה. הימנעות מפגיעה באחרים יכולה לגרום לנו פגיעה בעצמנו אם היא מלווה בהיעלבות או בהפנמת כעס. אך היוגה עוזרת לנו להבין שתגובות אלו נובעות מהאגו ושלמעשה הפגיעה בעצמנו אינה אמיתית (כך שההיעלבות או הכעס נעלמים). גם על נושא האגו אתעכב במאמר נפרד, רק אציין שאגו אינו דבר רע כשלעצמו היות והוא נחוץ לעצם קיומנו.

בסוטרה 34.2 טוען פטנג'לי שפגיעה או מחשבה על פגיעה, שלהן קודמים חמדנות, כעס ובלבול, מביאים לבורות ולסבל אינסופיים, ולכן יש לטפח את ההיפך. בסוטרה קודמת הוא מציע לטפח את ההיפך גם כאשר עולה חשיבה פגומה (כשיטה לשליטה במיינד). למשל, כאשר אנו עומדים בפני פיתוי כמו מאכל טעים אך משמין ולא בריא, נוכל להתגבר על הפיתוי במידה ונתרכז במה נפסיד אם נאכל אותו. בסוטרה 35.2 כותב פטנג'לי "כאשר היוגי מבוסס באי פגיעה, העויינות ננטשת בנוכחותו".  כלומר, אי פגיעה מובילה לאי פגיעה - התבוננו סביבכם והיווכחו בכך (כעס גורר אחריו תגובה של כעס בעוד חביבות גוררת חביבות).
 
סאטיה – אמת. אמת במחשבה, בדיבור ובמעשה.  יחסים חברתיים הם חלק בלתי נפרד מהיוגה וכנות היא תנאי הכרחי. גם אם מתבוננים מהכיוון ההפוך, אדם החי בשקר יהיה תמיד מוטרד בשל הצורך להגן על השקר ולא יוכל להשקיט את התודעה. אך גם לכנות יש גבולות. אם אנחנו פוגעים במישהו מתוך אמירת האמת ("אני חושב שאתה מכוער ולא נחמד") אנו מפרים את צו אהימסה. יש גם להבחין בין חוות דעת, שיכולה לנבוע מדעות קדומות או ידע שגוי, לבין האמת.  במידה והאמת פוגעת, יש למצוא דרך לא פוגעת כדי לאמור אותה, ואם דעתנו אינה חיונית, אולי עדיף שנשתוק. כשמתבוננים היטב, מגלים שחלק גדול מחיינו מורכב מדעות שגויות וכזב. אנו רואים זאת בפרסומות, בהבטחות שווא, בטלוויזיה, בסופרמרקט, בחוזים, ואפילו אצל אנשים קרובים אלינו המשקרים לנו מתוך כוונה טובה. הסאטיה מציעה לנו להיות מודעים ולפעול כמיטב יכולתנו מתוך האמת. רק אם נפעל לפי צו זה, נוכל להתקרב אל המציאות האמיתית.

בסוטרה 36.2 טוען פטנג'לי שהמחשבות, המעשים והמילים של אדם המתבסס באמת הם רבי עוצמה, ולכן הם ישאו פרי תוך זמן קצר.  כלומר, מי שדבק באמת מרוויח מכך, ולא רק שלווה מתוך מצפון שקט אלא גם מההיבט החומרי, שהרי רוב האנשים מעדיפים לעשות עסקים עם שותפים הגונים. יחד עם זאת, היוגה, כעקרון, מציעה לא להיצמד לפירות הפעולה.

אסטיה – אי גניבה, הכוללת גם אי חמדנות, שבאה בהמשך כצו נפרד.  היות והרצון להשיג את מה שיש לאחרים יכול לגרום לביצוע מעשים רעים גם המחשבה על כך נתפסת כגניבה.

בסוטרה 37.2 כותב פטנג'לי: "כשהימנעות מגניבה מושרשת בו, כל אבן יקרה מגיעה אליו". גם לסוטרה זו, כמו לאחרות, פרשנויות שונות. יש המציעים את הפירוש לפיו אם אנו טהורים העושר יגיע אלינו, ואילו אחרים טוענים שאדם בו מושרשת אי גניבה לא יתפתה גם אם יניחו בפניו אבנים יקרות (פרוש המזכיר במידת מה את דרכו של גנדי לבדוק את עמידתו בפיתויים). לפי פרוש נוסף, אותו אני מעדיפה, כאשר אנו מסתפקים במה שיש לנו ומתבוננים פנימה, אנו נמצא את האמת,  שהיא ה"אבן היקרה". "מי הוא העשיר? השמח בחלקו".
 
בראהמצ'ריה – ללכת בדרכו של ברהמה פירושו לנהוג כמוהו, כמו האלוהות, בדרך מושלמת. במידה רבה מובנת הברהמצ'ריה כפרישות ממין. תפיסה זו נובעת מהבנה שהדבר המסיח את דעתו של אדם ביותר הוא המין השני. אך למעשה, משמעות הברהמצ'ריה רחבה יותר. הפרישות היא גם במובן של צניעות, שליטה וריסון. גם אין כוונה להתנזרות מוחלטת ממין, אלא להיפך -  הכתבים המסורתיים ממליצים על נישואין. גם כאן על האדם להגיע לפרישות מעצמו שהרי דיכוי היא וודאי לא דרכו של ברהמה. 

בסוטרה 38.2 כתוב: "כשהפרישות מושרשת בו – החיוניות דבקה בו.". היוגים הכירו בעצמתו של הדחף המיני, ועצירת זרע נחשבת למעצימה חיוניות. אחת הדרכים להגיע להארה בטנטרה יוגה היא שימוש באנרגית המין תוך שליטה בפליטת זרע כדי להגיע למצב תודעה גבוה זה. יש גם מי הטוען שההתעסקות  בנושא המין היא זו המבזבזת אנרגיה רבה, היות וגאוותנות, רכושניות הישגיות, שקרים וכדומיהם, המלווים כל עיסוק מופרז בנושא, מחלישים. מצד שני, גם דיכוי העיסוק במין, היוצר אובססיה, אינו רצוי – שני המקרים מביאים לבזבוז אנרגיה חיונית. למעשה המין אינו המכשול בדרך הרוחנית, אלא הגישה למין. 

אפאריגראהה – אי חמדנות, השתחררות מהצורך לצבור ולאסוף, ומכאן גם ההתייחסות לחמדנות כאל גניבה. לדוגמה, אם מחזיקים שלא לצורך בדבר שנחוץ לאחר (כמו צבירת ביגוד כשלאחר אין מה ללבוש), משול הדבר לגניבה. הפחד ממחסור גורם לצבירת דברים שלא לצורך וצבירת רכוש זו יכולה להביא לתסכולים (כשיש,רוצים עוד, לשכן יש טוב יותר, כאשר דבר אובד או נהרס זה גורם סבל). היוגה, לעומת זאת, מציעה חיים פשוטים והסתפקות במועט, המובילים לשקט נפשי. יש הטוענים גם שעלינו לעבוד למחייתנו, לא לתת לאחרים לדאוג למחסורנו, וגם לסרב למתנות מכל סוג.  אי חמדנות מתקיימת כאשר התודעה צלולה, ומתוך הבנה אנו מנטרלים את הפחד והשאיפות להשגת דברים שלא באמת נחוצים.

בסוטרה 39.2 כתוב: "כאשר הימנעות מחמדנות יציבה בו – הוא מגיע להבנת ה'למה' של לידתו". הויתור על הרצון לדברים חומריים מקביל לויתור על האגו, ומביא להתקרבות לעצמיות הפנימית ואז האדם, לפי חלק מהפירושים, מסוגל לדלות אינפורמציה מתת ההכרה מחיים אלה ומחיים קודמים, או, לפי פירושים אחרים, להבין את קיומו מתוך התבוננות באמת.  

לסיכום, איבר היאמה מכיל המלצות לדרך חיים שהיא חיונית לכל מי שחפץ בהתקדמות בדרך הרוחנית. כאשר המיינד טרוד, התודעה אינה צלולה (למשל, אי אפשר לשקוט כאשר אנחנו צרכים להגן על שקר, או כאשר נקיפות המצפון מציקות לנו). כשפועלים לפי היאמה ושאר אברי היוגה, הרי שמעבר לעובדה שהופכים לאנשים טובים יותר, התודעה מתבהרת, ומכאן ניתן להבין מדוע הימה נחשבת כדרך לטיהור המיינד. יחד עם זאת, חשוב לזכור שעל השינוי לבוא בהדרגה ומתוך הבנה. התכונות הטובות הופכות לטבע שני כאשר הן באות מ"בפנים", מהלב ולא מהמח, מהבנה ולא מתוך כפיה.

למעשה, העקרונות הללו אינם זרים לנו. הם מוכרים לנו מעשרת הדברות ומדברי חז"ל ומכוונים לאותם חיים של יושר וענווה. אינני יודעת אם יש גלגול נשמות או תיקון, כמו שאנחנו מכירים  גם בקבלה, אבל אני יכולה לאמור מניסיוני, שהיוגה בכללותה, ושמירה על כללי מוסר כנאמר ביאמה, עושים רק טוב. שקט נפשי לא נמדד בכסף, ושלווה לא ניתן לקנות. לעיתים זה כרוך במאמץ, אך בניגוד לדת שמבקשת לא להטיל ספק אלא להאמין (מה שיכול להוביל לאמונה עם ספק ולחזרה בשאלה או להפוך את האמון לקיצוניות פנאטית ומסוכנת),  היוגה אומרת שיש לחיות את הספק במלואו, לא להתעלם ולא לדכא, ועל ידי התבוננות מודעת, מתוך הבנה מלאה, להפכו לאמון. 

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר