השימוש המקובל במילה מלח מתייחס לגביש נפוץ בטבע, המורכב משני רכיבים: נתרן וכלור. מלח בישול או מלח להכשרת בשר הוא מלח בגבישים גדולים. מלח שולחני מורכב בדרך כלל מגבישים קטנים, בתוספת חומר המונע התגבשות. מלח ים טבעי מורכב מגבישי מלח (בדרך כלל גדולים) שיובשו מתוך מי ים, ולכן מכיל בדרך כלל גם מינרלים נוספים לנתרן וכלור, כמו יוד, סידן, אבץ, מגנזיום ועוד. הוא בדרך כלל לח, ובעל גבישים בעלי צורות משתנות.
צרכי הגוף במלח משתנים מאדם לאדם, ומושפעים מנתונים ביולוגיים, תעסוקה ואורח חיים, וכן תנאי הסביבה. בחום והזעה מרובה כמו בעבודה פיזית או בזמן פעילות גופנית הגוף מאבד נתרן וכלור דרך הזיעה. איבוד מלח מהגוף נעשה גם דרך מערכת השתן ומעט דרך הצואה.
בדרך כלל ההמלצה לצריכת מלח היא עד 6 גרם ליום ולא יותר (בסה"כ כפית גדושה) לאדם בוגר. אדם שמאבד מלח רב בהזעה מרובה יכול לצרוך מעבר לכמות יומית זו.
בדרך כלל בתזונה המערבית כמות המלח היומית עולה בהרבה על צרכי הגוף. רוב המלח בתזונה מגיע ממזונות מתועשים, מוכנים מראש, או כבושים ומומלחים.
עודף הכלור שנוצר בדרך כלל אינו מהווה בעיה, והוא מופרש בקלות דרך הכליות לשתן, ועוזב את הגוף.
עודף הנתרן, לעומת זאת, עלול ליצור בעיות בריאותיות של יתר לחץ דם, צבירת נוזלים (בצקת), במשך הזמן החמרה של בעיות כיליה.
לסובלים מיתר לחץ דם מומלץ כיום להקפיד על תזונה דלת מלח עד לרמה הנדרשת ולא מעבר לה. מידע תזונתי מפורט על כך ניתן למצוא במידע על דיאטת DASH.
חוסר נתרן יכול לקרות בעקבות שלשולים והקאות ממושכים, או הזעה מרובה מאד. מצב זה יכול לגרום לבלבול, חולשת שרירים, התעלפות. מצב זה מחייב התערבות רפואית מיידית.
חזרה
