אופניים ומיתוסים

פנצ'רים הם הורסי חדוות דיווש ידועים לשמצה, אבל ציוד תיקון בסיסי כמו פנימי (אבוב) וכפיות חליצת צמיג יסדרו את העניין תוך 3 דקות.
לעומתם כמה מיתוסי-אופניים שגויים הם הורסי-מסיבות גרועים בהרבה שמרחיקים חובבי כושר מהספורט המדליק הזה.

לרגל השקת ערוץ האופניים אנו שמחים לפנצ'ר כמה מיתוסים מיותרים

"אופניים/ספינינג 'דופקים' את הברכיים'"
כאבי ברכיים הם אכן המטרד הנפוץ המציק לרגלי רוכבים. בשעה של פעילות יכול רוכב לבצע בין 3600 ל 6000 סיבובי דוושות ואפילו חובב מסוגל להתמיד 4 שעות ואף יותר, כיוון שאופניים מתישים את הגוף פחות מריצה. זאת בעיקר הודות למושב שחוסך מאיתנו 'לעמוד על הרגליים' ולמניע העיקרי- שריר ארבעת הראשים בקדמת הירך שדוחף את הדוושה באופן רציף למדי ואינו נדרש לתפקד גם כבולם זעזועים, כבשעת ריצה. עם התמכרות לשעות פעילות רבות אין פלא שרוכבים נלהבים מדי סובלים לא פעם מפגיעות שימוש-יתר,  OVERUSE בגיד הברך (Patellar Ligament ) או ברצועות הצד שלה.
האמת היא שהתאמה אישית נכונה של האופניים והנעליים יהפכו את הרכיבה לידידותית לברכיים, כפי שיעידו רצים שסבלו מפציעות ברכיים ושילבו בהצלחה אימוני אופניים בתהליך השיקום.

מיתוס המושב הרך והנמוך
מחקרים רבים זיהו קשר בין כאבי ברכיים למושב נמוך מדי, אך בקרב רוב המדוושים המתחילים עדיין נפוץ מיתוס המושב ה"נוח": רך רחב, ונמוך מהכידון.
גובה המושב הוא המידה החשובה ביותר בהתאמת האופניים: מחקרים העלו כי מושב נמוך מדי גורם עומס יתר בברכיים ואף מוריד מביצועי (הספק) הרוכב. קיימות נוסחאות רבות לחישוב גובה המושב אבל עדיף לא להיצמד אליהן בעיוורון אלא גם "להקשיב לגוף" (שחוק, שחוק, אבל נכון). כיוונים בגובה המושב יש לבצע בשינויים קטנים של מס' מילימטרים ובהדרגה.
הנוסחאות שלהלן מתייחסות לאופני כביש, בעיר וברכיבת שטח גובה המושב יהיה נמוך במס' סנטימטרים מטעמי בטיחות:

• "'נוסחת העקב" הנושנה: שב בתנוחת רכיבה, הנח עקב על הדוושה (פדאל) וסובב אותה אחורה (פריילוף) עד שמפרק הברך מגיעה לשיא הפשיטה (אקסטנסיה). אם גובה המושב נכון הברך צריכה להתיישר לגמרי.
  כלומר, בנקודה בה ירדה הדוושה למרחק הגדול ביותר מהמושב (זרוע הדוושה בהמשך קו ישר עם הצינור בשילדה בו תקוע מוט הכיסא) על הברך להתיישר.
• יש להדגיש: זוהי פרוצדורת בדיקה בלבד!  ברכיבה עצמה שורש כף הרגל מונח על מרכז הדוושה.
  נוסחת האמלי: המרחק בין ציר הדוושה (פדאל) למשטח הישיבה באוכף יהיה 109% ממידת 'אורך הרגליים' INSEAM) שחייטים מודדים כשהנבדק עומד יחף מהרצפה עד חיבור הירך למפשעה). ביקורת הושמעה לא פעם על טיב מדידה זו שאינה נותנת אורך ביו-מכאני אמיתי בין מרכזי מפרקים.
• נוסחת למונד: המרחק בין  הציר המרכזי בתחתית השילדה (אליו מחוברות זרועות הדוושות) למשטח הישיבה הוא 88.3% מ'אורך הרגליים'.
• נוסחה עממית נוספת: פשוט רכב על אופנייך, ובכל פעם הרם מעט את גובה המושב עד שהישבנים נאלצים להתנדנד מצד לצד ואז הורד בכ 2 ס"מ. הכי נוח לבצע זאת כשהגלגל האחורי רתום ל'טריינר', מתקן מדמה עומס שבעצם הופך כמעט כל אופניים למכונת ספינינג פרטית.
  רגע, לא באמת חשבתם שאופנת הספינינג המציאה את הגלגל? רוכבי כביש עושים 'ספינינג' בחורף על 'טריינרים' כבר למעלה מ 40 שנה...  

רוכבים חדשים נבהלים לא פעם מהמושב הצר המוצע להם בקניית אופניים. "תן לי כיסא רחב ורך" הם מתחננים. רוכב מנוסה יודע כי רק חלק קטן מהישבן, איזור הפירינאום וחלקים מעצמות האגן ischial tuberosities נושאים בעול. מושב 'רך ורחב' לאו דווקא יפזר טוב את הלחץ באזורים הקריטיים, ועלול לגרום חיכוך מיותר בעת הדיווש ואף שפשפות. התאמת המושב לישבן הרוכב בסוגי האופניים השונים היא באמת אומנות וכרוכה לא פעם בניסוי וטעייה. בעתיד עוד נרחיב בנושא צר וכאוב זה.

רוכבים מתחילים נוטים להירתע מכיוון מושב גבוה מהכידון ("זה יעשה לי כאבי גב") ומעדיפים את תנוחת 'הארלי-דייוידסון' כשהכידון גבוה. כדאי לציין שברכיבה ממושכת בפוזיציית ה"ארלי" יסבלו השרירים זוקפי הגב וגם הכתפיים מהחזקת הכידון הגבוהה, אז נכון, תנוחה זו אולי משפרת את שדה הראייה בהמולת הכרך, אבל מטילה את כל כובד המעמסה על הישבן וגרועה מבחינה אוירודנמית. שימו לב לרוכבי ה"טור": למרות שמושביהם גבוהים בכ 5-10 ס"מ מהכידון (בהתאם למידת השלדה) הם לא דוהרים לגמר בפאריז כשגבם כפוף בנוסח הגיבן מנוטר-דאם. הגב 'פרוש' בצורה נוחה בין המושב לכידון תודות למרחק נכון ביניהם. מרחק קטן מדי בין הכידון למושב הוא שעלול לגרום קימור גב מוגזם ולא נוח!
מומלץ מאד להתאים את מידת האופניים ולכוון אותם אישית בחנות מקצועית או אצל מאמן מנוסה המצויד במכשיר ייעודי . התאמה כזו יכולה לחסוך פציעות וסבל ולהזניק את ביצועי הרכיבה בצורה משמעותית מאד.

מיתוס ה"שרירים הבולטים"
נשים ונערות נרתעות לפעמים משילוב אופניים בתרגולת הכושר שלהן מחשש לפיתוח שרירים 'בולטים' ברגליים. אז רק כדי להירגע אתן מוזמנות להציץ בגלריית תמונות של רוכבות וטריאתלטיות מקצועניות. חלקן מתגאות ברגליים החטובות והיפות שתראו מעודכם, למרות אימונים מפרכים שכוללים פיתוח כוח רגליים במשקולות. ככלל, אימון אירובי מתאפיין במאמץ תת מרבי של שרירי השלד ואינו דומיננטי בפיתוח מסת שריר, החשש מ"שרירים בולטים" הוא בד"כ תירוץ של עצלניות.

התכנים המופיעים בדף זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד, לא ניתנו על ידי מוסד רפואי, אינם מהווים חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.