יוגה ומשמעת עצמית - ניאמה

ערכי המוסר המרכיבים את היאמה (בהם עסק המאמר הקודם) עוסקים בקשרים חברתיים ולכן נקראים גם סייגים חיצוניים. מרכיבי אבר הניאמה קשורים במשמעת עצמית ולכן נקראים גם סייגים פנימיים כמו גם מצוות או נוהגים.

איבר הניאמה כולל:  שאוצ'ה – טוהר, סנטושה – שביעות רצון, טפס – סגפנות או הסתגפות, סודהיאיה – לימוד עצמי ופרנידהנה – התמסרות.

שאוצ'ה – טוהר המתייחס הן לניקוי הגוף הפיסי והן לניקוי הנפש. ניקוי הגוף הפיסי מטהר את הגוף מבחוץ, ואילו האסאנות (תנוחות) והפראניאמה (תרגילי נשימה) מטהרים את הגוף מבפנים. האסנות תורמות לחיזוקו ולטיהורו של הגוף מרעלים ועוזרות להסיר את החסימות המפריעות לתנועה החופשית של הפראנה (אנרגיית החיים) בגוף. הפראניאמה מנקה את הריאות ומשפרת את חמצון הדם. ניקוי הנפש כולל את טיהור המיינד מרגשות כמו שנאה, תשוקה, כעס וכו' וכן את טיהור האינטלקט ממחשבות רעות. לניקיון זה מייחסים חשיבות עליונה.

היוגים לקחו דרישת טוהר זו ומימשו אותה בצורה שלעיניים מערביות נראתה בעבר כקיצוניות חולנית, אך עם הזמן הגיעו חלק מהטכניקות הקיצוניות גם למערב, ואלו משמשות כיום, כחלק ממגוון שיטות ניקוי שונות, בסדנאות או טיפולים חד פעמיים. הניקיונות המוזכרים בכתובים כוללים ניקוי הפה והלשון, העיניים, האוזניים והאף ע"י שימוש בעזרים שונים, ניקוי דרכי העיכול ע"י עזרים, הקאות וחוקנים, ועוד. איני ממליצה לאף אחד להשתמש באמצעים אלו ללא הדרכת מורה, וגם לא הייתי ממהרת להירשם לסדנת ניקוי כזו או אחרת לפני בירור עם מרפא איורוודי וללא בדיקה מקיפה לגבי סוג הטיפול, המטפל המעביר את הסדנא והכשרתו וכמובן התייעצות עם רופא מטפל. יש להבין שטכניקות הניקוי המבוצעות ללא הכנה והדרכה מתאימות עלולות להזיק (האיורוודה מכינה את הגוף לניקיונות ומנקה אותו בהדרגה).

כדי לשמור על גוף נקי יש גם לשים לב למזון שאוכלים, ממספר סיבות.  מזון מרוסס מכיל רעלים המזיקים לגוף. בנוסף, צבעי מאכל, המצויים בחלק הארי של מוצרי המזון, עלולים להזיק גם הם (על הנזק זה שומעים רבות). כמו כן, לפי האיורוודה קיימים מוצרי מזון הקשים לעיכול, כמו בשר, והגורמים עקב כך להצטברות רעלים ברקמות. האיורוודה מציעה לצרוך מזון לפי סוג הגוף - על כך ארחיב במאמר נפרד. בשורה התחתונה, שמירה על תזונה נאותה אינה מטלה קשה למי שחווה את היתרונות הגלומים בכך, כמו תחושה נפלאה של קלות ובריאות.

סנטושה – שביעות רצון. סנטושה היא גישה המציעה לפעול מתוך שביעות רצון ולא מתוך צורך להשיג עוד. הניסיון להשתלט על האגו מתוך הבנה שהאגו לעולם לא יסופק (היות וכל פעם שאנו משיגים משהו אנחנו שואפים ליותר) מוכר לנו מהתלמוד ("איזהו העשיר – השמח בחלקו"). מי שמורגל ברדיפה אחרי הנאות גשמיות ודאי מודע לסבל שנגרם מאי היכולת להשיגן, בעוד שהיכולת ליהנות מדברים פשוטים וממשימות חובה מביאה להרגשה טובה. לדוגמא, ההחלטה שלא להתייחס להכנת האוכל ולעבודה כאל חובות מעיקות מאפשרת ליהנות מהם. האיורוודה, אגב, מייחסת חשיבות רבה להנאה מהדרך בה בחרנו להרוויח את לחמנו – הנאה זו היא אחד התנאים לבריאות טובה. כמו כל דבר הדורש שינוי, אותו ניתן להשיג בדרך כלל רק בהדרגה, הרי שגם כאן היכולת להיות שבעי רצון גם כאשר האגו אינו מסופק הינה ברת השגה רק לאחר תהליך ממושך.

 בסוטרה 42.2 פטנג'לי כותב: "האושר העילאי מושג דרך שביעות הרצון". אדם שאינו שבע רצון אינו יכול להתרכז או להשקיט את התודעה.

טפס – סיגופים (טפס, מהשורש טאפ, משמעו לחמם, להתלקח, לבעור,ללהוט).  פרשנים רואים את הסיגופים כפעולות פיסיות כמו גם מנטליות (סוג של עבודה רוחנית מטהרת). ניתן למצוא בכתובים המלצות לטפס כמו צום, חשיפה לקור וחום, צמא ורעב. אלה אינם באים לענות את הגוף אלא להסיר מכשולים ואי נוחות. הכתובים מתנגדים לעינוי גוף ומדגישים שאל לאדם לפגוע בעצמו או להפר את האיזון בגוף בכל צורה שהיא. תהליך הסיגוף נועד לטהר את הגוף מרעלים היוצרים חסימות בכל הרמות כדי לאפשר התקדמות בדרך.

בסוטרה 43.2 מציין פטנג'לי: "דרך הטפס, בשל הפחתת הטומאה, שלמות הגוף ואברי החישה". כלומר, המאמץ להשגת המטרה כרוך בטיהור, משמעת עצמית וסיגוף.

סואדהיאיה – לימוד עצמי. נוהגים לפרש לימוד זה כמתייחס לכתבי הקודש ולהתעמקות בהם.  נושא זה מוכר לנו מתהילים ("כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה"). הכתובים מנחים איך לגלות את האלוהי בתוכנו, מעניקים הדרכה שיכולה להבהיר ספקות ומנקים את האינטלקט ממחשבות טמאות.

בסוטרה 44.2 מציין פטנג'לי: "ההתקשרות לאל הנבחר – דרך לימוד העצמי". הכתבים הקדושים, הוודות בעיקר, נחשבים כבעלי כוח אלוהי וחזרה על מנטרה (צליל, הברה או משפט מיסטי שביכולתם לרכז את ההכרה) נחשבת כמעניקה יכולות. השינון מביא להפנמת התודעה. קשר לאל הנבחר מפורש כאיחוד עם העליון שהתגלמויותיו רבות (שיוה, וישנו, קרישנה והתגלמויות המשנה שלהם בתרבות ההינדית, או אלוהים, אללה או כל שם אחר בתרבויות אחרות). היוגה, כאמור מתאימה לכל אחד ולא משנה מה דתו. כך או כך, האמת היא אחת, האלוהי הוא אחד והיוגה היא אחדות העצמי (הג'יוהואטמה – הרוח האישית) עם האלוהות (הפאראמאטמה), בין אם מכנים אותה אלוהים, טבע, אינטליגנציה קוסמית או כל שם אחר.      

אישוואה פרנידהאנה -  אישוורה משמעה אדון הכל ופרנידהאנה היא התמסרות. אין בכך כדי לראות את היוגה כדת - אצל פטנג'לי ההתמסרות לאדון כל היא אמצעי להגיע להארה ולא מטרה, והיא מטהרת את המיינד ממחשבות טמאות כמו שנאה, קנאה, תאוות בצע, כעס וגאווה. כדי להצליח להתרוקן מאלו כמו גם כדי להתגבר על אנוכיות האגו יש להבין את העצמיות. לפי המסורת היוגית כדי להשיג יכולת זו נהוג להתמסר לגורו אחד (מאסטר המכיר את הכתובים על בוריים, שייך למסורת מסוימת וקיבל סמכות).   המקביל לגורו זה במסורת היהודית הוא מורה רוחני כמו רב או מקובל, ממנו יש לקבל הדרכה ועזרה כיצד לזהות את העצמי הפנימי. כדי להיות מסוגלים להתמסר לגורו יש להיות מעבר לאגו, המורכב ממשיכה ודחייה, הנאה וסבל, שמחה ועצב וכו', וזאת מפני שהתמסרות ואגו הינם הפכים. התמסרות הינה אי מאמץ, אי שליטה. פטנג'לי אינו מציע טכניקות של התמסרות אלא את הדרך של לימוד הכתבים וחיפוש האלוהי. ההתמסרות יכולה להתקיים רק כאשר האגו נעלם.

היוגה טוענת שהאלוהי הוא הטוטאליות. חוסר היכולת שלנו לתפוס את האלוהות נובע מכך שאנו חלק מהטוטאליות הזו. הטלנובלות הלקוחות מהחיים מראות לנו שכסף לא מביא עושר. מי שחווה פרידה כואבת מאדם (אהוב שעזב) או מחומר (גניבה של רכוש) מבין את המכשול שמביאה היצמדות. מי שמתפתה להנאות ממזון, מסמים וכדומיהם, מבין את אי הנוחות שהם מייצרים בהמשך, ומי שמתאמץ למען המחר בלי לנסות ליהנות ממה שיש היום, מגלה שהחיים נגמרים לפני שהספיק להגיע לדברים אליהם שאף. ההארה היא האיחוד עם הטוטאליות. זוהי יוגה.