הרחבה - העדפת מזונות עשירים בסיבים תזונתיים, דלי שומן ומלח:
סוכרת היא מחלה העלולה לפגוע במספר מערכות בגוף. אמנם תשומת הלב היומיומית היא על רמות הסוכר בדם, אך למעשה גם משק השומנים, לחץ הדם וכל מערכות הגוף נמצאים בסיכון גבוה. יתכנו הפרעות בתפקוד הכליות, עיניים, עור, ומערכת העצבים. מסיבה זו יש צורך להקפיד לא רק על כמות ופיזור הפחמימות לאורך היום אלא גם על תזונה מאוזנת באופן כללי.
חזרה לדף הקודם
הרחבה - הכרת הממתיקים המלאכותיים ותחליפי הסוכר, ושימוש נבון בהם:
ממתיקים מלאכותיים נחלקים לשני סוגים: בסוג הראשון נכללים אלו שאינם מכילים פחמימות וקלוריות. לדוגמא, סכרין (סוכרזית), סוכרלוז (סוכרה-דיאט), אספרטיים, אססולפם קיי, ציקלמט, סטיביה. אינם מספקים פחמימות כלל. חלק מממתיקים אלה שנוי במחלוקת בריאותית, חלקם טרם נחקרו בצורה מספקת. מוסכם כי צריכה מתונה שלהם אינה סיבה לדאגה בד"כ. אספרטיים אסור לחלוטין לחולי PKU. סכרין ציקלמט וסטיביה אינם מומלצים לשימוש בהריון.
בסוג השני נכללים ממתיקים המכילים פחמימות וקלוריות. הם מופיעים במספר שמות:
-
רב-כהליים, סוכרים רב כהליים, פחמימות מרב-כהליים וכדומה. ניתן לזהות אותם על מוצרים כמו עוגות, עוגיות וופלים, מסטיקים "ללא סוכר" תחת השמות סורביטול, מלטיטול, קסיליטול. חשוב לדעת כי ממתיקים אלה נספגים לאט יותר מסוכר, ומכילים בדרך כלל פחות פחמימות מסוכר, אך עדיין הם מעלים את רמת הסוכר בדם, ויש לחשב אותם כחלק מתכולת הפחמימות במוצר.
-
דקסטרוז, גלוקוז, מלטודקסטרין, סירופ תירס, פרוקטוז, סירופ שעורה, מלטוז, פולידקסטרוז ועוד. אמנם המקור של סוכרים אלה אינו בסוכר לבן רגיל, אך מבחינת הגוף הם סוכר לכל דבר, מתפרקים כסוכר פשוט ומעלים את רמת הסוכר בדם בדומה לסוכר רגיל. ניתן למצוא ממתיקים אלה בקורנפלקס, ממתקים ללא סוכר, עוגות ועוגיות ללא סוכר.
קיימת חשיבות רבה לבחינת רשימת הרכיבים וחישוב כמות הפחמימות למנה במוצרים שונים. כמו כן כדאי לזכור כי הגדרת המוצר אינה מספקת תמיד מידע מספיק לגבי כמות הפחמימות במוצר:
"ללא סוכר" – פירושו שלא נוסף סוכר לבן רגיל למוצר. עדיין ייתכן כי המוצר עתיר פחמימות. דוגמאות: ריבה ללא סוכר, שוקולד ללא סוכר(מומתק במלטיטול המכיל את אותה כמות פחמימות בדומה לסוכר), קורנפלקס ללא סוכר בדרך כלל מכיל כמות פחמימות דומה מאד לזו של קורנפלקס רגיל. מומלץ לבצע השוואה, ולהקפיד על גודל מנה מתאים לכמות הפחמימות המותרת.
תו אגודת איל - משמש לסוכרתיים רבים גושפנקא רשמית לכך שהמוצר מתאים להם. יחד עם זאת בדרך כלל מוגדר גודל מנה של המוצר, וחשוב לשים לב לכך. דוגמא: קופסת עוגיות ללא סוכר עם תו אגודת איל – על הקופסא מופיעה הגדרה: 2 עוגיות מהוות מנת פחמימות. המשמעות היא כי אכן המוצר מתאים לסוכרתיים - אך עדיין אכילת יתר של העוגיות תגרום לעליה ברמת הסוכר בדם.
חזרה לדף הקודם
הרחבה - קריאת הסימון התזונתי על מוצרים קנויים וזיהוי סוכרים המופיעים במזון:
כיום מקובלת הגישה האומרת: אם כמות הפחמימות בארוחה נשמרת, אין מניעה מידי פעם לבחור גם במוצרים מקבוצה זו. אין ספק שבריאותית עדיף לבחור פחמימות מהקבוצות של הדגנים, הפירות ומוצרי החלב הניגר, אך אם קיים צורך עז בממתק – כדאי לבדוק ולבחור במנה שתכיל את כמות הפחמימות הרצויה. הדרך לדעת זאת היא לבדוק בתווית התזונתית, ולחשב מהו גודל המנה המכיל 15 גרם פחמימות.
לדוגמא: בשוקולד חלב רגיל התווית התזונתית אומרת: 56 גרם פחמימות ל- 100 גרם שוקולד. החישוב מראה שכמות של כ- 15 גרם פחמימות תהיה ברבע חבילה (שהם 25 גרם שוקולד). לכן, כארוחת ביניים ניתן מידי פעם לבחור כ- 25 או פחות שוקולד לפי הטעם.
חזרה לדף הקודם
המזונות השונים העשירים בפחמימות מכילים בד"כ סוגי פחמימות שונים (פשוטות, מורכבות, עם או בלי סיבים תזונתיים), וגורמים נוספים המשפיעים על המהירות בה הפחמימות מתפרקות ונספגות לזרם הדם (צורת בישול, תוספת חלבון או שומן לארוחה ועוד).
האינדקס הגליקמי משווה בין מזונות שונים העשירים בפחמימות, ומורה במי מהם הפחמימות נספגות מהר יותר לדם, ובמי לאט יותר. המידע משמש לבחירת מזונות נבונה יותר: למשל במצב של היפוגליקמיה רצוי לבחור במזונות בעלי אינדקס גליקמי הגבוה ביותר – שנספגים לדם הכי מהר, כדי להעלות את רמת הסוכר בדם במהירות.
לעומת זאת במצבים של רמת סוכר גבוהה מהרצוי, לירידה במשקל ולבחירה בריאותית נבונה רצוי לבחור במזונות בעלי אינדקס גליקמי נמוך – כאשר הפחמימות נספגות לדם לאט, רמת הסוכר בדם עולה באיטיות ובהדרגה, ולכן לגוף וללבלב קל יותר להתמודד עם הסוכר שנוסף, תחושת השובע נשמרת לזמן ארוך יותר, וניתן להימנע מאכילת יתר של פחמימות.
מזונות בעלי אינדקס גליקמי הנמוך ביותר הם : קטניות (חומוס, פול, עדשים, אפונה, שעועית יבשה בכל הצבעים), תירס קלח או גרגרים, גרעיני דגנים מלאים כמו גרעיני חיטה או שעורה שלמים לא מקולפים.
מזונות בעלי האינדקס הגליקמי הגבוה ביותר הם: אבטיח, תמרים,פירות יבשים, קורנפלקס לא מועשר בסיבים תזונתיים, מוצרי קמח לבן (בייגלה, ביסקוויטים, לחם לבן) עוגיות, עוגות, סוכר,סוכריות.
לנוחיותך מצורפת טבלה של מזונות לפי האינדקס הגליקמי שלהם.
|
|
פירות
|
דגנים
|
ירקות עשירים בפחמימות
|
קטניות
|
מוצרי חלב
|
ממתקים וחטיפים
|
|
נספג לאט (רצוי)
|
דובדבנים
אשכולית
תפוח
אגס
שזיפים
אפרסק
|
|
|
גרגרי חומוס
עדשים
סויה – פולים
שעועית יבשה
טופו
פול יבש
אפונה יבשה
|
חלב 3% שומן
חלב דל שומן
יוגורט דל שומן
יוגורט רגיל
מעדן חלב דיאט
קוטג´
גבינות עתירות שומן
|
בוטנים
עוגת ספוג
שוקולד
ממתק ביסקויט עם שוקולד
|
|
נספג בינוני
|
משמש
תפוז
ענבים
קיווי
בננה
שסק
מנגו
|
פסטה
בורגול
שבולת שועל (קוואקר)
לחם עם גרעינים שלמים (שיפון למשל)
דגני בוקר עם סובין
כוסמת
אורז חום
אורז לבן בסמטי
קרקרים עם סובין
|
בטטה
תירס
גזר
אפונה ירוקה
|
|
גלידה דלת שומן
גלידה רגילה
גבינה לבנה
|
פופקורן
|
|
נספג מהר (פחות רצוי)
|
מלון
אבטיח
פירות יבשים
תמרים
|
קוסקוס
לחם מחיטה מלאה
לחם לבן
אורז לבן רגיל
קרקרים ללא סובין
סולת
פריכיות אורז
קורנפלקס
|
סלק
דלעת
תפוח אדמה
|
גלידת טופו (טופוטי)
|
מעדני חלב עם סוכר
|
דבש
סוכר
שתיה מתוקה מוגזת
ופלים
ביסקויטים רגילים
סוכריות ג´לי
סוכריות רגילות
בייגלה
|
חזרה לדף הקודם
הורמון המופרש מהלבלב בתגובה לעליה ברמת הסוכר בדם. תפקיד האינסולין הוא לאחסן ולשמר אנרגיה בגוף. בהתאם לכך פעולתו היא לגרום לסוכר הנמצא בדם להיכנס לתוך תאי הגוף ולשמש שם לאנרגיה זמינה, או לשימור כשומן. בנוסף לפעולתו על הסוכר בדם האינסולין גם תורם לכניסת חומצות אמינו (אבני הבניין של החלבונים) לתוך התאים, הוא מונע פירוק של שומן ומעודד אגירת שומן, הוא מדכא את הפרשת ההורמון הנגדי גלוקגון שמטרתו הפוכה. אצל חולי סוכרת מסוג 1 הלבלב אינו מייצר אינסולין ברמה מספיקה או בכלל לא, ולכן עליהם לקבל אינסולין בהזרקה. קיימים כיום סוגי אינסולין רבים, המאפשרים התאמה מירבית לאורח החיים וההרגלים של הסוכרתי. חולי סוכרת מסוג 2 יכולים אף הם להגיע למצב של צורך באינסולין, בד"כ לאחר 15-20 שנה של שימוש בתרופות לאיזון רמת הסוכר בדם.
חזרה לדף הקודם
אלכוהול הוא תוצר פירוק של פעילות חיידקים או שמרים. החיידק או השמר משתמש בסוכר (בפרי, חיטה, שעורה, תפוח אדמה וכד´) לצרכי האנרגיה של עצמו, ותוצר הפירוק שהוא יוצר הוא אלכוהול.
עבור גוף האדם אלכוהול הוא חומר רעיל, ועל הכבד לפרק אותו במהירות כדי שלא יזיק לאברי הגוף השונים. מסיבה זו צריכה מופרזת של אלכוהול פוגעת בתפקוד הכבד, ולאורך זמן יכולה להביא להרס מוחלט שלו. קיימת שונות רבה בין אנשים לגבי המהירות בה הכבד מצליח לפרק את האלכוהול, ולכן אנשים שונים מגיבים באופן שונה לאלכוהול, ומגיעים למצבי שכרות במהירויות שונות ולאורך זמן שונה. כל עוד האלכוהול מסתובב בזרם הדם ועדיין לא פורק ע"י הכבד הוא גורם להרחבת כלי דם, ולשינוי מצב התודעה במוח.
קיימים מחקרים המראים על השפעה מיטיבה של כמות אלכוהול מתונה (עד 22 גרם ליום לגבר, עד 11 גרם ליום לאישה) על מניעת התפתחות טרשת עורקים, יתר לחץ דם, מחלות לב, רמות שומנים גבוהות בדם. לפיכך נהוג כיום להמליץ על כמות אלכוהול זו, ולא מעבר לה.
אלכוהול מכיל 7 קלוריות לגרם – כמות קלוריות גבוהה משמעותית מזו של חלבון או פחמימה (המכילים מעט יותר מ - 4 קלוריות לגרם), מעט פחות משומן (המכיל 9 קלוריות לגרם). חשוב לקחת זאת בחשבון כשמנסים לרדת במשקל או לשמור על משקל תקין – אלכוהול מהווה גורם אנרגטי משמעותי ביותר בתפריט היומי.
סוכרתיים השותים אלכוהול על קיבה ריקה נמצאים בסיכון מיידי להיפוגליקמיה קשה. ההנחיה לסוכרתיים היא לעולם לא לשתות משקה אלכוהולי על קיבה ריקה. אפשר לאכול משהו קודם, ואז לשתות.
חזרה לדף הקודם
הורמון המופרש מהלבלב בתגובה לירידה ברמת הסוכר בדם. תפקידו להזרים סוכר לדם, מאחר וירידה ברמת הסוכר בדם משפיעה על תפקוד המוח, השרירים וכל יתר מערכות הגוף. הגלוקגון מדכא את הפרשת האינסולין שפעילותו הפוכה. הוא משפיע על הכבד לשחרר סוכר לדם מתוך מאגר הסוכר הקיים בו (ונקרא גליקוגן). במקביל הגלוקגון משפיע על פירוק חומצות אמינו (אבני הבניין של חלבונים) והפיכתן לסוכר המשתחרר לדם, ופעולות נוספות.
אצל סוכרתיים הנוטלים תרופות המעודדות הפרשת אינסולין מוגברת מהלבלב (כמו גלובן, גלוקורייט, גליבטיק, אמריל, נובונורם), או סוכרתיים המזריקים אינסולין – האינסולין מדכא את הפרשת הגלוקגון הטבעית, ולכן גם אם רמת הסוכר נמוכה מידי הגלוקגון לא יופרש ולא יעזור להעלות את רמת הסוכר חזרה. לסוכרתיים המזריקים אינסולין מומלץ להחזיק מזרק מוכן עם גלוקגון, איש משפחה אמור לקבל הדרכה להזרקתו – למקרה של איבוד הכרה כתוצאה מהיפוגליקמיה. במצב כזה יש להזריק גלוקגון במהירות האפשרית, ולפנות לבית חולים.
חזרה לדף הקודם
מוגדרת כירידה מתחת לנורמה של ערכי הסוכר בדם. אצל אנשים בריאים רמת הסוכר בדם משתנה בטווח די קטן, בד"כ בין 70 לבין 140 מ"ג לד"ל. כאשר אוכלים ארוחה רמות הסוכר עולות ובתגובה מופרש אינסולין מהלבלב אשר גורם לכניסת הסוכר לתאי הגוף והתוצאה היא ירידה ברמת הסוכר בדם. כאשר רמת הסוכר יורדת, יש תחושת רעב המעודדת לאכול. אם האוכל לא מגיע – ההורמון גלוקגון מופרש מהלבלב, וגורם לכבד להפריש סוכר לדם מתוך מאגרי הסוכר שבו (גליקוגן). כשרמת הסוכר מגיעה לנורמה שוב מופרש אינסולין מהלבלב בכמות מעטה ועוצר את הפרשת הסוכר מהכבד – וחוזר חלילה.
אצל סוכרתיים שלוקחים תרופות המשפיעות על הפרשת אינסולין מהלבלב (גלובן, גליבטיק, גלוקורייט, אמריל, דאוניל, נובונורם), או שמזריקים אינסולין – תהליך זה נפגם, מאחר ורמת האינסולין בדם יכולה להיות גבוהה מידי גם אם רמת הסוכר בדם נמוכה. האינסולין מונע מהכבד לפרק ולהפריש סוכר לדם, וכך רמת הסוכר יורדת עוד ועוד.
גורם נוסף העלול לגרום להיפוגליקמיה הוא אלכוהול, המונע שחרור סוכר מהכבד. שתיית אלכוהול על קיבה ריקה כשרמת הסוכר היא בנורמה או נמוכה מעט יכולה להביא להיפוגליקמיה מהירה וקשה.
סימנים מזהים למצב של היפוגליקמיה:
תחושת ההיפוגליקמיה יכולה להתבטא ברעד, חולשה, חיוורון, דופק מואץ (טכיקרדיה) תחושה של לפני התעלפות, כאב ראש חד פתאומי, רעב פתאומי חזק, טשטוש, בלבול, דיבור לא ברור ומבולבל, אבוד הכרה, מוות. הסימנים יכולים להגיע בהדרגה ובאיטיות, או להופיע בפתאומיות רבה. אצל סוכרתיים ותיקים יכול להיות מצב בו הם מגיעים מיד לבלבול ואובדן הכרה ללא השלבים המוקדמים יותר, בשל פגיעה עצבית המונעת את התחושות המוקדמות.
טיפול נכון בהיפוגליקמיה:
כאשר מופיעים הסימנים הראשונים של היפוגליקמיה, יש לנקוט בפעולות הבאות:
אם אפשר – למדוד את רמת הסוכר בדם (יתכן שהתחושה הרעה נובעת מסיבות אחרות).
צריכת מנת פחמימות פשוטות (למשל אכילה של 3 כפיות סוכר, או שתיה של חצי כוס קולה רגילה/ חצי כוס מיץ רגיל לא דיאט/ תה פושר עם 3 כפיות סוכר). אם אין הקלה, כעבור עשר דקות – לחזור על פעולה זו שנית.
כעבור כרבע שעה – אכילת מנת פחמימות מורכבות – למשל פרוסת לחם רגיל עם גבינה, או כריך מ-2 פרוסות לחם קל עם טחינה, או 2 קרקרים מחיטה מלאה – זאת כדי למנוע נפילה חוזרת של רמת הסוכר בדם.
בהזדמנות הראשונה – בדיקת רמת הסוכר בדם.
במקרה של אבדן הכרה לפנות מייד לרופא המטפל / לבית חולים קרוב.
יחד עם זאת, הדרך הטובה ביותר לטפל בהיפוגליקמיה היא למנוע את הופעתה:
מומלץ להכיר היטב את התרופות או סוגי האינסולין שלך, מה טווח השפעתם, האם הם יכולים לגרום להיפוגליקמיה, הקפדה על מינון נכון שלהם.
למידה מהניסיון: אם בעבר קרתה היפוגליקמיה – ללמוד ממנה לעתיד, האם קרתה כי מינון התרופה היה שגוי, או כי דילגת על ארוחה ולכן רמת הסוכר ירדה, או שאכלת ארוחה אך כמות הפחמימות בה היתה קטנה מידי, וכד´.
מומלץ להגיע לפחות פעם אחת לדיאטנית ולבנות יחד איתה סדר אכילה המתאים לאורח החיים שלך, וגם לסוגי התרופות או האינסולין שלך, כך שרמת הסוכר בדם תישמר בגבולות הנורמה.
מומלץ להקפיד על אכילת מנת פחמימות מידי שלוש שעות בערך, על מנת למנוע מצב של רמת סוכר נמוכה מידי בדם, כמובן בהתאם לתוצאות של הניטור העצמי.
לעולם אין לשתות אלכוהול על קיבה ריקה. תמיד קודם לאכול מזון כלשהו עשיר בפחמימות (למשל מעט בייגלה או לחמניה קטנה או פרי או חטיפי ברים המכילים קמח), ורק אז לשתות אלכוהול. מומלץ לכל האוכלוסייה, כולל סוכרתיים, להקפיד על מינון אלכוהול של 1-2 מנות ליום ולא יותר.
חזרה לדף הקודם
מוגדרת כרמת סוכר בדם הגבוהה מהנורמה (שהיא בצום עד 110 מ"ג לד"ל, ובאופן אקראי במהלך היום מתחת ל200 מ"ג לד"ל).
היפרגליקמיה היא מצב המופיע פעמים רבות אצל סוכרתיים, מטרת התרופות או האינסולין, וכן ההקפדה על אכילה מתונה של פחמימות – להקטין את ההיפרגליקמיה ולהביא את רמת הסוכר קרוב ככל האפשר לנורמה.
במצב של סוכרת שאינה ידועה או אינה מטופלת ניתן להגיע לרמות סוכר גבוהות מאד. בד"כ רמות סוכר עד 180 מ"ג לד"ל אינן מורגשות כלל. מעבר לכך מתחילות התופעות של צמא מוגבר, רעב מוגבר והשתנה מרובה האופייניות לרמות סוכר גבוהות.
ברמות סוכר מעל 400 מ"ג לד"ל ייתכנו תופעות של עייפות, בלבול, סחרחורות, תחושה רעה באופן כללי. ברמות סוכר מעל 500 מ"ג ייתכן גם אבדן הכרה, ויש צורך בטיפול מיידי בבית חולים.
חזרה לדף הקודם
מחקר שנערך בארצות הברית משנת 1998, ותוצאותיו פורסמו ב2002, לאחר קרוב ל3 שנות מעקב. השתתפו במחקר מעל 3,200 איש, שהוגדרו במצב של "טרום-סוכרת" – כלומר עדיין אינם סוכרתיים, אך בדיקות הדם שלהם מצביעות על רמות סוכר גבוהות מהרצוי בצום, או לאחר ארוחה. הנבדקים היו ברובם בעודף משקל, ובעלי אורח חיים נייח. הגיל הממוצע היה 51.
החוקרים חילקו את הנבדקים ל3 קבוצות:
קבוצה אחת קיבלה תרופה מקובלת לטיפול ראשוני בסוכרת (מטפורמין) שמגבירה את רגישות הרקמות לאינסולין.
קבוצה שניה קבלה תרופת פלסבו (כלומר גלולה שאינה באמת תרופה, שאינה מכילה כל חומר פעיל) והוותה קבוצת ביקורת.
הקבוצה השלישית לא קיבלה תרופה, אלא ייעוץ לתזונה נבונה, תכנית להפחתת 7% ממשקלם ופעילות גופנית של 150 דקות לשבוע (כלומר 30 דקות 5 פעמים בשבוע).
תוצאות המחקר: כעבור שלוש שנים בקבוצת התרופה היו 34% פחות מקרי סוכרת מאשר בקבוצת הביקורת. בקבוצת השינוי באורח החיים (ירידה במשקל, תזונה מאוזנת, פעילות גופנית) היו 58% פחות מקרי סוכרת מאשר בקבוצת הביקורת! התוצאות הראו ששינוי באורח החיים משפיע כמעט פי 2 יותר מאשר נטילת תרופה לסוכרת, במניעת הופעתה של הסוכרת.
המסקנה המעשית היא: יש כדאיות בריאותית אמיתית בהפחתת משקל, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה, כדי למנוע, או לפחות לדחות את הופעתה של הסוכרת. מסקנה זו נכונה במיוחד למי שיש במשפחתו סוכרת מסוג 2, שהוא בעודף משקל ובעל אורח חיים נייח.
חזרה לדף הקודם
רמת הסוכר בדם משתנה כל העת גם אצל בריאים וגם אצל סוכרתיים. רמת הסוכר משתנה בעקבות אכילה, צום, מאמץ גופני, עליה או ירידה של הורמונים שונים בגוף, מצב של מתח, ריב, התרגזות, ועוד.
על מנת שהאדם הסוכרתי יוכל לשלוט ברמת הסוכר בצורה טובה עליו לבדוק אותה לעתים תכופות, וללמוד להכיר את תגובות גופו לגירויים שונים, לזמני ארוחות או צום, לגודל המנות בארוחה וכדומה.
הדרך הטובה ביותר להשיג מידע זה הוא על ידי בדיקה עצמית במכשיר לניטור עצמי – גלוקומטר. ניתן כיום לסוכרתיים לקנות את המכשיר בהנחה גדולה עם מרשם של רופא משפחה. באפשרותך לבחור מתוך מספר מכשירים הקיימים בשוק את המתאים לך ביותר. בדיקה עצמית דורשת דקירה (בד"כ באצבע, יש מכשירים שמאפשרים דקירה גם בזרוע או בגב היד), הכנסת סטיק בדיקה (חשוב לבדוק שתוקפו לא פג ושהוא לא היה במגע עם אויר או עם אלכוהול, כדי לקבל בדיקה מדויקת), וקבלת התוצאה במכשיר הבדיקה.
מומלץ לעשות בדיקה בבוקר בצום, וכן מידי פעם שעתיים לאחר תחילת ארוחה. כמו כן, אפשר לבצע ניטור סוכר בעת אירועים מיוחדים, למשל לפני תחילת פעילות גופנית ואחריה, או לפני ארוחה גדולה ואחריה (ערב שישי/ ארוחת חג). ממידע זה ניתן להסיק מסקנות על כמות האוכל המתאימה לך, או מהי רמת הסוכר הנמוכה ביותר האפשרית לפני פעילות גופנית כדי להימנע מהיפוגליקמיה.
רמות הסוכר המקובלות כתקינות הן (במ"ג לד"ל):
בצום – לבריאים עד 110, לסוכרתיים עד 140 או פחות.
שעתיים אחרי ארוחה – לבריאים עד 140, לסוכרתיים עד 180 או פחות.
לפני פעילות גופנית - לסוכרתיים כדאי לדאוג לרמת סוכר של 120 כדי להימנע מהיפוגליקמיה. אם מדובר בהתחלה של פעילות גופנית מומלץ לקחת איתך 3 קוביות סוכר או חצי כוס מיץ לפעילות.
ברמת סוכר מעל 250 מומלץ לא לעשות פעילות גופנית ולהמתין לירידה ברמת הסוכר.
חזרה לדף הקודם
אחד מרכיבי המזון החשובים והמרכזיים בתזונה. הפחמימות מהוות את הדלק העיקרי והמועדף של גוף האדם באופן כללי. תאי המוח ותאי דם אדומים יודעים להשתמש בפחמימות בלבד כדלק.
היחידה הבסיסית של הפחמימה נקראת חד-סוכר, ונראית כטבעת סגורה. חד סוכרים ידועים הם סוכר הענבים גלוקוז, סוכר הפירות פרוקטוז.
יחידה גדולה מעט יותר היא דו-סוכר, הנראית כשתי טבעות מחוברות. דו-סוכרים ידועים הם הסוכר הלבן סוכרוז, וסוכר החלב לקטוז. בדבש ניתן למצוא דו סוכר המורכב מחיבור בין יחידת גלוקוז ויחידת פרוקטוז.
חד סוכר ודו סוכר נספגים במעי כפי שהם, ללא התערבות נוספת, לכן הם מעלים את רמת הסוכר בדם במהירות.
פחמימות בעלות שרשראות טבעות ארוכות, לעתים ישרות ולעתים מסועפות, נקראות פחמימות מורכבות. ניתן למצוא אותן בקמח וכל המוצרים המכילים אותו, תפוח אדמה, עמילנים מסוגים שונים, אורז, חיטה, שעורה, כוסמת, תירס, בטטה ועוד. כדי לאפשר ספיגה של פחמימות אלה על אנזימי העיכול בפה ובמעיים לפרק את השרשראות הארוכות לדו-סוכר או לחד-סוכר, לכן לוקח להן מעט יותר זמן להגיע לזרם הדם.
פחמימות נוספות מסוגים שונים קיימות גם בירקות, ובקטניות (חומוס, פול, שעועית יבשה, סויה, עדשים, אפונה).
פחמימות שאינן נספגות לזרם הדם ולכן אינן תורמות אנרגיה הן הסיבים התזונתיים, שמשפרים את תפקוד מערכת העיכול, מאפשרים יציאות סדירות, מקלים על עצירות, תורמים לתחושת שובע, ותורמים לספיגה איטית יותר של פחמימות פשוטות, שומנים וכולסטרול במעי.
בתזונה מאוזנת מקובל כיום כי הפחמימות אמורות לתרום בין 40% לבין 60% מכמות הקלוריות היומית. מומלץ כי רוב הפחמימות יהיו מורכבות, ממקור של קטניות, ירקות ודגנים, מוצרי חלב ופירות, ורק חלק קטן מן הפחמימות אמור להגיע מסוכר לבן או מוצרים המכילים אותו.
חזרה לדף הקודם
התופעה העיקרית הנבדקת במחלת הסוכרת היא רמת הסוכר בדם. כשרמת הסוכר בדם גבוהה מהרגיל במשך חודשים ואפילו שנים נגרמים לעיתים סיבוכים במערכות הגוף השונות.
נהוג לחלק את הסיבוכים לשני סוגים: סיבוכים הקשורים לכלי דם קטנים (מיקרו-וסקולרים) וסיבוכים הקשורים לכלי דם גדולים (מאקרו-וסקולרים).
הסיבוכים הקשורים לנימי הדם הקטנים נגרמים בשל סמיכות יתר של הדם, ורמת הסוכר הגבוהה המביאה להרס של נימי דם קטנים. הפגיעות הידועות והנפוצות ביותר הן:
כליות: ירידה הדרגתית בתפקוד הכליות, עד למחלת כליות כרונית והסתמכות על דיאליזה
עיניים: הרס הדרגתי של רשתית העין, ירידה הדרגתית ביכולת הראיה עד לעיוורון. גם מצבים של קטרקט קורים מהר יותר אצל סוכרתיים.
מערכת העצבים: פגיעה בעצבי התחושה הארוכים המתבטאת בתחושות שריפה, נימול, גירוד ודגדוג בעור. לאחר מכן אבדן תחושה ובעקבותיה עולים הסיכונים לפציעות, במיוחד בכפות הרגליים. פגיעה עצבית במוח יכולה להתבטא בשינויי מצב רוח, שינויים בזיכרון, בלבול, שכחה.
הסיבוכים הקשורים לכלי הדם הגדולים קורים עקב סמיכות יתר של הדם בשל ריכוז גבוה של גלוקוז, הצמדות הסוכר לחלבונים שונים בדם ששוקעים ותורמים לחסימת כלי דם. כמו כן יש החשה של תהליכי טרשת בשל רמות שומנים גבוהות בדם (תופעה הנלווית לרמת סוכר גבוהה בדם). הפגיעות הנפוצות הן:
לב: חסימת כלי דם כליליים המובילים דם לשריר הלב, ולכן התקף לב או אוטם שריר הלב.
מוח או כלי דם בסמוך לצוואר: חסימה ולכן פגיעה מוחית, אירוע מוחי.
חסימות כלי דם באיברים שונים בגוף: חסימות בזרימת הדם למעי, או לרגל וכדומה. חסימה זו עלולה להביא לכדי איבוד אותו איבר.
התמודדות עם זיהומים: בשל קשיים בזרימת דם לאיברים השונים, וכן רמת הסוכר הגבוהה בדם – יש קושי למערכת החיסון להגיע למקום הזיהום, ומצד שני עידוד לחיידקים להתרבות. לכן זיהומים יכולים להסתבך ולהחמיר עד לכדי נמק או כריתת איברים.
כל סוגי הסיבוכים הללו יתרחשו הרבה יותר לאט אם ילמד האדם הסובל מסוכרת לשמור על רמות סוכר נורמטיביות בדרך כלל.
חזרה לדף הקודם
